לילי טויזר — הסיפור שמאחורי השולחן

אחד הזיכרונות הראשונים של ילדותי הוא מראה אימי במטבח, במעברת בית שאן. ריחות הלימון הפרסי המתמזגים עם הקינמון והזעפרן נצרבו במוחי מגיל צעיר מאוד. כבר כנערה הפכתי ל״סו שף״ של אימא והייתי יד ימינה ברקיחת התבשילים השונים.

מעברת בית שאן היתה כור היתוך של שבטי ישראל. הקשיים המרובים שחווינו הידקו את האחווה והלכידות בינינו — ביליתי שעות רבות במטבחיהן של השכנות ולמדתי על בוריים את מגוון המטעמים של המטבחים השונים.

למדתי את הניואנסים וההבדלים בין המטבח המרוקאי לתוניסאי או האלג׳ירי. כשהחלטתי להעמיק באהבה שלי ולהפוך אותה למקצוע הדרך הייתה קצרה. הסקרנות הטבועה בי גורמת לי לחקור כל מאכל אותו אני טועמת ולפענח את מרכיביו.

חשוב לי להיות יצירתית ולשלב נופך אישי במתכונים המסורתיים שקיבלתי מאימא ומהשכנות במעברה. כל אירוח בבישולילים נפתח בקומקום תה פרסי מקורי ומסתיים בקפה עם הל — ובין לבין השולחן נפרס ״אחוז בחבלי-בוץ וארגמן״ כמו במגילת אסתר.